על פי הרמב”ם, אדם שיכול לעזור ולהציל חיים של אדם אחר, ולא עושה זאת, הרי הוא עובר על החוק.
אם אדם שומע על דברי זימה שהולכים לבצע באדם,
תלמוד לומר: “לא תעמד על דם רעך”.
כל היכול להציל ולא הציל
עובר על “לא תעמד על דם רעך” (ויקרא י”ט, ט”ז,)
וכן הרואה את חבירו טובע בים
או ליסטים באים עליו
או חיה רעה באה עליו
ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו ולא הציל,
או ששמע גוים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח
ולא גלה אוזן חבירו והודיעו,
או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חבירו
ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו,
וכל כיוצא בדברים אלו,
העושה אותם עובר על “לא תעמד על דם רעך”.
[רמב”ם, “משנה תורה”,הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א’,הלכה י”ד]
