הדפוס ברא סביבה פסיכולוגית שלא אפשרה עוד להתנגד לתביעה להשגת אינדיבידואליות.
תחושת עצמיות מוגברת זו הייתה הזרע שהביא בסופו של דבר לפריחתה של הילדות.
הילדות לא צצה כמובן בן לילה. נדרשו לה כמעט 200 שנה כדי להפוך לתו בלתי ניתן לשינוי לכאורה,
של התרבות המערבית.
אולם דבר זה לא יכול היה להתרחש בלי האמונה כי כל יחיד חשוב כשלעצמו.
ככל שהתפתח רעיון הזהות האישית, השתמע ממנו בהכרח שהוא כולל גם את הצעירים,
כך שבמאה ה-18, לדוגמא, נעלמה כמעט כליל ההשלמה עם מותם הבלתי נמנע של ילדים.
אולם אינדיבידואליזם לבדו לא יכול היה ליצור את הילדות,
הזקוקה לשם קיומה לתנאים שמחייבים את הפרדת האנשים למעמדות שונים.
על מנת שתיווצר הילדות צריך היה לקרות דבר נוסף והוא אכן קרה- “פער הידע”.
בריאת האדם המשכיל השאירה מאחוריו את הילדים.
בעולם ימי הביניים הצעירים והמבוגרים כאחד לא ידעו קרוא וכתוב ועניינם הצטמצם בכאן ועכשיו.
זו הסיבה לכך שלא היה צורך במושג “ילדות”.
כולם היו שותפים לאותה סביבת מידע וחיו באותו עולם חברתי ואינטלקטואלי.
כשגילה מכבש הדפוס את עוצמת כוחו נעשה ברור שנוצר סוג חדש של בגרות.
למן המצאת הדפוס ואילך הפכה הבגרות לעניין שצריך להגיע אליו. היא נהייתה להישג סמלי,
לא ביולוגי- על הצעירים להפוך למבוגרים וזאת בעזרת לימוד הקריאה. לשם כך צריך היה לחנכם.
התרבות האירופית המציאה מחדש את בתי הספר ובעשותה כן, עשתה את הילדות לדבר בלתי נמנע.
לסיכום השלם>
